נכות כללית

קצבת נכות כללית הינה קצבת קיום המשולמת ע"י המוסד לביטוח לאומי למי שעקב ליקוי גופני, שכלי או נפשי יכולתו להשתכר פחותה.

מטרת הקצבה היא לפצות את הנכה על אובדן כושרו לתפקד ועל עצם קיום הנכות, ולסייע לו להתקיים בכבוד.

קצבת נכות כללית ניתנת למבוטחים מעל גיל 18 ועד גיל פרישה, תושבי ישראל, המתגוררים בבית.

לאחר הגשת התביעה לנכות כללית ייקבעו לנכה אחוזי נכות רפואית על ידי הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי.

לצורך קבלת הנכות על המבוטj לעמוד בשני קריטריונים מצטברים:
שיעור הנכות הרפואית ודרגת אי כושר.

נכות רפואית -  על מנת שמבוטח יהיה זכאי לגמלת נכות כללית, עליו להיות בעל נכות רפואית בשיעור של 60% לפחות בגין סך כל הליקויים הרפואיים מהם הוא סובל במשוקלל (לעקרת בית בשיעור של 50% לפחות), או לחילופין נכות רפואית בשיעור 40% כאשר מתוכה נכות בשיעור 25% בגין ליקוי אחד.

במידה והנכה לא צבר את הסף הרפואי הנדרש - תביעתו לנכות כללית תידחה והוא יהיה רשאי להגיש ערר תוך 60 יום בפני ועדה רפואית לעררים.

במידה ונקבעה לנכה הנכות הרפואית הנדרשת בסף המזכה תיקבע דרגת אי כושרו של הנכה להשתכר.

דרגת אי כושר - גמלת נכות כללית משולמת למבוטח שבשל הנכות הרפואית איבד את כושרו להשתכר ב-50% ויותר. דרגת אי כושר תיקבע בהתאם להשפעת הנכות על יכולתו של הנכה לחזור לעבודתו או לכל עבודה אחרת.

אם פקיד התביעות החליט כי הנכה לא איבד 50% מכושרו להשתכר תידחה תביעתו, והנכה יהיה זכאי להגיש ערר בפני הועדה לעררים.

בפני מבוטח אשר תביעתו נדחתה קיימת אפשרות להגיש תביעה מחודשת בגין החמרת מצב בחלוף שישה חודשים מאז נקבעה לאחרונה דרגת הנכות ע"י המוסד לביטוח לאומי.

מבוטח עשוי להיות זכאי גם לקצבת שירותים מיוחדים בנוסף לקצבת הנכות הכללית, במידה והוא נזקק לעזרה רבה של אדם אחר בפעולות היום יום (לבישה, אכילה, רחצה, ניידות בבית ושליטה על הפרשות), או שהוא נזקק להשגחה מתמדת למניעת סכנת חיים לעצמו או לאחרים.